השערורייה של הבחירה - למה דווקא כאן? למה דווקא הוא?

העולם המודרני בנוי על עיקרון אחד מרכזי: "אתה לא מיוחד".

במדע, קוראים לזה "העיקרון הקופרניקני". הוא גורס שכדור הארץ הוא גרגר אבק אקראי, שמקיף שמש ממוצעת, בקצה של גלקסיה סתמית, בתוך יקום חסר משמעות וחסר מרכז. הסטטיסטיקה היא המלך, והאקראיות היא המלכה.

אבל כשמסתכלים באמת על הנתונים – גם בטלסקופ וגם בכתובים – מתגלה תמונה אחרת לגמרי. תמונה שמצביעה על "שערורייה" שהמוח האנושי מתקשה לקבל: אלוהים בוחר בנקודות ספציפיות.

העדויות מהשמיים: אנחנו במרכז הבמה

במשך עשורים, המדע החילוני ניסה להתעלם מתופעות שפשוט לא מסתדרות עם ההנחה שאנחנו "סתם עוד נקודה". אחת התופעות המרתקות ביותר נקראת "הסחה לאדום קוונטית" (Quantized Redshift).

מחקרים אסטרונומיים מראים שהגלקסיות סביבנו אינן מפוזרות באקראי כמו אבק בחדר, אלא מסודרות במעגלים קונצנטריים ("קליפות") סביב נקודה אחת מרכזית: שביל החלב. נראה שהיקום בנוי כמו בצל ענק, או כמו גל עומד של תדר שנוצר ברגע הבריאה, ואנחנו יושבים בדיוק ב"עין הסערה", במרכז הגיאומטרי.

אך הראיה המדהימה לא נגמרת שם. כשמדענים מיפו את "קרינת הרקע הקוסמית" (CMB) – ההד של הבריאה עצמה – הם ציפו לראות פיזור אקראי. במקום זאת, הם גילו שהאזורים החמים והקרים ביקום מסתדרים בקו אחד מושלם עם מישור מערכת השמש שלנו.

המדענים החילוניים היו כל כך מזועזעים מהתגלית הזו, שהם העניקו לה את השם הדרמטי: "ציר הרשע" (The Axis of Evil). למה "רשע"? כי הציר הזה מאיים להרוס את כל התיאוריה שהיקום הוא אקראי. הוא מצביע על כך שהיקום כולו "מכויל" או "מוכוון" ביחס לכדור הארץ.

הנתונים צועקים: מישהו רצה שנהיה כאן. מישהו רצה שנשב בשורה הראשונה ונראה את הכבוד שלו.

העדויות מההיסטוריה: "בנו בחרת"

אבל בדיוק כמו שהמדענים מתקשים לקבל את הרעיון שכדור הארץ הוא המרכז ("זה לא הגיוני סטטיסטית!"), כך העולם מתקשה לקבל את הבחירה האלוהית בהיסטוריה.

אלוהים לא בחר ב"אנושות" באופן כללי ומופשט. הוא הצביע על אברהם. ואז הוא הצביע על יעקב. ואז הוא בחר בעם קטן, עקשן ונרדף – עם ישראל.

העולם שואל: "למה דווקא הם? מה מיוחד בהם?" התשובה היא אותה תשובה כמו בפיזיקה: כי כך אלוהים החליט. זוהי ריבונותו. הבחירה בעם ישראל היא "האנומליה" של ההיסטוריה, בדיוק כמו שכדור הארץ הוא האנומליה של האסטרופיזיקה.

שערוריית המשיח: האבן שמאסו הבונים

השיא של עקרון ה"בחירה" מתנקז לאדם אחד.

כשישוע הלך על האדמה, המנהיגים, החכמים וה"מדענים" של הדת בתקופתו הסתכלו עליו ושאלו את אותה שאלה: "למה דווקא הוא?" הוא היה נגר מנצרת. לא היה לו תואר, לא היה לו צבא, והוא לא התאים לתבנית הסטטיסטית של איך שמלך אמור להיראות.

כמו שהמדענים ממציאים "חומר אפל" כדי לא להודות שהתיאוריות שלהם שגויות לגבי היקום, כך האנושות ממציאה אלף דרכים ואלילים כדי לא להודות שיש רק דרך אחת, אמת אחת וחיים אחדים.

הכתוב אומר:

"אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהילים קי"ח, כ"ב)

הבונים – המומחים, אלו שחושבים שהם מבינים איך העולם עובד – תמיד מפספסים את נקודת המרכז האמיתית.

סיכום: הענווה לקבל את הבחירה

יש קו מחבר ישיר בין הטלסקופ לבין הצלב.

• אם אתה מוכן לקבל את הנתונים, אתה מבין שהיקום נבנה סביבנו כדי שנוכל להביט למעלה ולראות את כבוד האל ("השמיים מספרים כבוד אל").
• אם אתה מוכן לקבל את הכתובים, אתה מבין שההיסטוריה נבנתה סביב עם ישראל כדי להביא את הבשורה.
• ואם אתה מוכן לפתוח את הלב, אתה מבין שהכל – הכוכבים, הגלקסיות, והנביאים – מתנקזים לאיש אחד, בן האלוהים, ישוע המשיח.

העולם ימשיך להגיד "זה מקרי", "זה לא הגיוני", "זה לא יכול להיות". אבל האמת היא שהאלוהים שלנו הוא אלוהים של בחירות ספציפיות. הוא בחר למקם אותנו כאן, והוא בחר לבוא אלינו בדמות בשר ודם, כדי שנוכל להכיר אותו לא דרך משוואות מופשטות, אלא פנים אל פנים.