האמנות העדינה של שחרור השליטה

כמה פעמים יצא לכם לשכב במיטה בלילה, לבהות בתקרה, ולהריץ בראש תרחישי אימה לגבי דברים שעדיין לא קרו? אנחנו אלופים בלתסרט סרטים שהבמאי שלהם הוא הפחד. הדאגה היא למעשה ניסיון נואש שלנו לשלוט בעתיד, מתוך מחשבה שאם רק נחשוב על כל צרה אפשרית – נצליח למנוע אותה. אבל האמת היא שדאגה לא מרוקנת את המחר מהעצב שלו, היא רק מרוקנת את היום מהכוח שלו.

השיעור של הציפורים והשושנים

בדרשה על ההר, ישוע נוגע בנקודה הרגישה הזו בדיוק כירורגי. הוא לא מבטל את הצרכים שלנו (אוכל, בגדים, קורת גג), אלא משנה את הפוקוס שלנו מהצורך אל המקור שמספק אותו.

הוא מזמין אותנו להרים את הראש ולהסתכל על הטבע. לא במבט רומנטי, אלא במבט תיאולוגי:

"הַבִּיטוּ אֶל עוֹף הַשָּׁמַיִם: לֹא זוֹרְעִים וְלֹא קוֹצְרִים, אַף לֹא אוֹסְפִים לַאֲסָמִים, וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מְכַלְכֵּל אוֹתָם. הַאִם אַתֶּם אֵינְכֶם חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מֵהֶם?... לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר, כִּי יוֹם מָחָר יִדְאַג לְעַצְמוֹ. דַּי לוֹ לַיּוֹם צָרָתוֹ."

– מתי ו' 26, 34, הברית החדשה

המסר חד: אם אלוהים דואג לציפור הקטנה, שתוחלת חייה קצרה, כמה יותר הוא דואג לכם, שנבראתם בצלמו?

ההבדל בין תכנון לדאגה

חשוב להבדיל: אמונה לא אומרת פסיביות או חוסר אחריות. מותר לתכנן, מותר לחסוך, מותר להתכונן. ההבדל הוא בלב.

• תכנון אומר: "אני עושה את חלקי וסומך על אלוהים לגבי התוצאה."
• דאגה אומרת: "הכל תלוי בי, ואם אכשל – הכל יקרוס."

פרקטיקה של ביטחון

איך משחררים את האחיזה המדומה הזו בשליטה?

1. זיהוי המחשבה: כשמחשבת דאגה עולה ("מה יקרה אם..."), תפסו אותה. שאלו את עצמכם: "האם יש לי שליטה על זה כרגע?". אם לא – הפכו את הדאגה לתפילה.
2. שינוי הפרספקטיבה: במקום להסתכל על גודל הבעיה, הסתכלו על גודלו של אלוהים. זכרו רגעים בעבר שבהם הוא היה נאמן והוציא אתכם ממצבים קשים.
3. חיים ב"עכשיו": אלוהים נותן חסד ליום הזה. לא למחר, אלא להיום. התמקדו במשימה שנמצאת מולכם כרגע ועשו אותה על הצד הטוב ביותר.

השקט הנפשי מגיע לא כשהסערה נרגעת, אלא כשאנחנו יודעים מי נמצא איתנו בסירה.