כוכבים רואים רק בחושך

קל להאמין כשהחשבון בבנק מלא, הילדים בריאים והשמש זורחת. אבל האמונה האמיתית נבחנת לא בשיאים, אלא בעמקים. במשברים. ברגעים שבהם נדמה שהשמיים אטומים לתפילות שלנו. דווקא שם, במקום הכי נמוך, נוצרת הזדמנות למפגש הכי עמוק עם האלוהים.

העוגן של הנשמה

העולם מציע תקווה שבירה: "יהיה בסדר", "תחשוב חיובי". אבל התקווה של המאמינים בישוע שונה. היא לא מבוססת על משאלות לב, אלא על הבטחה יציבה. כותב האיגרת אל העברים מתאר את התקווה הזו כ"עוגן":

"תִּקְוָה זוֹ הִיא לָנוּ כְּעֹגֶן לַנֶּפֶשׁ, בְּטוּחָה וִיצִיבָה."

– עברים ו' 19, הברית החדשה

עוגן לא מונע מהסערה להשתולל. הוא לא עוצר את הגלים. אבל הוא מונע מהספינה להיסחף ולהתנפץ אל הסלעים. הידיעה שאלוהים איתנו בתוך הכאב, שהוא לא עזב, היא העוגן שמחזיק אותנו שפויים.

איך מחזיקים מעמד?

1. לא להדחיק: מותר לבכות. מותר לכאוב. גם ישוע בכה. האמונה לא דורשת מאיתנו להיות רובוטים חסרי רגש. הביאו את הכאב לאלוהים כפי שהוא.
2. זיכרון פעיל: ברגעי משבר, הנטייה שלנו היא לשכוח את כל הטוב שהיה. עשו מאמץ אקטיבי להיזכר בפעמים קודמות בהן ראיתם ישועה.
3. הבטחת הנוכחות: הפסוק "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע" מסתיים בסיבה: "כי אתה עמדי". הנחמה היא לא בביטול הגיא, אלא בנוכחות הרועה בתוכו.

אם אתם עוברים תקופה חשוכה כרגע, דעו שאתם לא לבד. החושך הוא זמני, האור הוא נצחי. תחזיקו מעמד.