האומץ לסלוח

להחזיק טינה זה כמו לשתות רעל ולצפות שהאדם השני ימות. אנחנו נוטים לחשוב שאם נסלח, זה אומר שאנחנו מסכימים עם מה שנעשה לנו או ממעיטים בחומרת הפגיעה. אבל האמת היא שסליחה היא אקט של גבורה פנימית – החלטה לא לתת לעבר להמשיך ולנהל את ההווה שלנו.

לשבור את מעגל הכאב

כשאנחנו בוחרים לא לסלוח, אנחנו נשארים כבולים לאדם שפגע בנו. הסליחה מנתקת את השלשלאות הללו. ישוע לימד אותנו שסליחה היא דרך חיים, לא אירוע חד פעמי. זהו תהליך יומיומי של ניקוי הלב.

שאול השליח כתב לקהילה בקולוסה מילים שרלוונטיות היום יותר מתמיד:

"נַהֲגוּ בְּסַבְלָנוּת אִישׁ עִם רֵעֵהוּ, וְסִלְחוּ זֶה לָזֶה אִם יֵשׁ לְמִישֶׁהוּ טַעֲנָה עַל רֵעֵהוּ. כְּשֵׁם שֶׁהָאָדוֹן סָלַח לָכֶם, כֵּן סִלְחוּ גַּם אַתֶּם."

– קולוסים ג' 13, הברית החדשה

איך מתחילים לסלוח כשזה מרגיש בלתי אפשרי?

• החלטה, לא רגש: אל תחכו "להרגיש" שבא לכם לסלוח. זוהי החלטה שכלית ורוחנית. הרגש יגיע אחר כך.
• ויתור על הנקמה: השאירו את המשפט בידיים של אלוהים. זה מוריד מכם אחריות כבדה.
• הביטו במראה: זכרו שגם אנחנו זקוקים לחסד ולסליחה על בסיס יומי.

הסליחה מנקה את העדשה שדרכה אנו רואים את העולם ומאפשרת לאור חדש להיכנס פנימה.