התורה וגן-עדן: הדרך חזרה לעץ החיים

רובנו גדלנו על תפיסה די ברורה לגבי התורה: זהו ספר חוקים. המטרה שלו, כך נדמה, היא להעניק לנו רשימת "עשה" ו"אל תעשה", מתוך הנחה שאם רק נתאמץ מספיק - נצליח לקיים את המצוות, נהיה צדיקים ואולי אם נהיה טובים מספיק - אלוהים יקבל אותנו לגן-עדן כשנמות. תכלס, נשמע הגיוני. עם זאת קריאה עמוקה במבנה הספרותי של התורה מגלה לנו מסר אחר לגמרי.

במהלך המחקר שלי, נחשפתי לגישתם המהפכנית של חוקרי המקרא ד"ר ג'ון סיילהמר (John Sailhamer) ותלמידו, ד"ר סת' פוסטל (Seth Postell). התזה שלהם הופכת את הקערה על פיה: התורה, לטענתם, לא נכתבה כדי להראות לנו איך להצליח בזכות עצמנו, אלא כדי להוכיח לנו שאין לנו שום סיכוי להצליח לבד - ובמקום זאת להצביע לנו על מישהו אחר שיצליח עבורנו.

1. מסגרת של כישלון ידוע מראש

כדי להבין את הטענה, עלינו להביט על "המסגרת" של התורה - איך היא מתחילה ואיך היא נגמרת.

ההתחלה: כישלון בתנאים מושלמים הספר פותח באדם הראשון. התנאים שלו היו אידיאליים: גן עדן, נוכחות אלוהית, בלי יצר הרע ובלי דאגות פרנסה. הייתה לו רק מצווה אחת. את התוצאה אתם כבר מכירים: כישלון מוחץ וגירוש. המסר הסמוי הוא: אם האדם בתנאים הכי טובים שיש לא הצליח, איזה סיכוי יש לעם ישראל (ולנו), עם יצר הרע ובלב המדבר, לשמור תרי"ג מצוות?

הסוף: הנבואה הקודרת של משה רגע לפני מותו, משה לא נפרד מהעם במילים "סומך עליכם". להפך. בנאום הפרידה הוא אומר:

"כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ". (דברים ל"א 29)

מחבר התורה כבר ידע מראש שהפרויקט של צדקה על בסיס מעשים נידון לכישלון. המסקנה המתבקשת היא שהתורה היא האבחון למחלה שלנו, לא התרופה.

2. החרב, הכרובים והדרך החסומה

בסוף סיפור גן עדן, אלוהים לא סתם נועל את השער. הוא מציב שם מחסום קטלני:

"וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים". (בראשית ג' 24)

התמונה הזו היא תמצית המסר: יש "דרך" אל החיים, אבל היא חסומה. החרב המתהפכת מייצגת את הדין והקדושה האלוהית שלא מאפשרים לטומאה להתקרב. במשך מאות שנים, בית המקדש היה תזכורת חיה למחסום הזה. הכניסה לקודש הקודשים הייתה חסומה על ידי פרוכת עבה, ועליה היו רקומים במפורש כרובים (שמות כ"ו 31). המסר היה ברור: "הכניסה אסורה. השמירה של גן עדן עדיין בתוקף".

3. על מה המשחק באמת? "וחי לעולם"

רבים חושבים שהתורה עוסקת רק בחיים בארץ ישראל. אבל רמז עבה בבראשית מגלה שהסיפור עוסק במשהו הרבה יותר גדול. הסיבה לגירוש מתוארת במילים המצמררות:

"פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם". (בראשית ג' 22)

היעד הסופי הוא חיי נצח (Eternal Life). הגירוש היה אקט של חסד - למנוע מהאדם לחיות לנצח במצב של חטא וניתוק (גיהינום נצחי). אלוהים הרחיק אותנו, כדי שיום אחד נוכל לחזור בדרך הנכונה.

4. הניצחון: איך ישוע פתח את השער?

כאן נכנסת הבשורה. התורה הראתה לנו שאנחנו לא יכולים לעבור את החרב לבד. היינו צריכים מישהו נקי מחטא, שייקח את המכה במקומנו. זה בדיוק מה שקרה על הצלב. ישוע המשיח לא רק מת כקדוש מעונה; הוא ספג בגופו את "להט החרב המתהפכת" של הדין האלוהי.

ההוכחה שהקורבן התקבל הייתה דרמטית ומיידית:

"וְהִנֵּה פָּרֹכֶת הַהֵיכָל נִקְרְעָה לִשְׁנַיִם מִלְמַעְלָה לְמָטָּה". (מתי כ"ז 51)

זה לא היה סתם וילון שנקרע. זה היה הרגע שבו אלוהים הכריז: "הכרובים זזו הצידה!". המחסום שהוצב בבראשית הוסר.

5. הניצחון הסופי על המוות

אבל זה לא נגמר במוות. אם ישוע היה נשאר בקבר, החרב עדיין הייתה מנצחת. ביום השלישי הוא קם לתחייה, ובכך הוכיח שהמוות הובס. הוא שבר את המנעול של השאול וסלל את הדרך חזרה לנוכחות אלוהים.

לא לחינם, בספר האחרון של הברית החדשה (חזון יוחנן פרק כ"ב), הדבר הראשון שמופיע בירושלים החדשה הוא עץ החיים. המעגל נסגר. מה שאבד בבראשית בגלל החטא, הוחזר לנו בזכות ישוע. הוא מעניק לכל מאמין בו את הזכות שאיבדנו: לאכול מעץ החיים ולקבל חיי עולם.

קריאה נוספת ומקורות

הרעיונות במאמר זה מבוססים על כתביהם ומחקרם של:

John Sailhamer, The Pentateuch as Narrative - ספר יסוד להבנת המבנה הספרותי של התורה.
Seth Postell, Adam as Israel - מחקר מעמיק על ההקבלה בין אדם הראשון לעם ישראל ומטרת התורה.
Seth Postell, Reading Moses, Seeing Jesus - ספר נגיש שמסביר כיצד התורה מצביעה על המשיח.